בקצרה: HPV 16 ו-18 הם הזנים האונקוגניים המרכזיים של וירוס הפפילומה, האחראים לרוב מקרי סרטן צוואר הרחם. תוצאה חיובית לזנים אלה אינה בהכרח סיבה לבהלה, אך דורשת מעקב רפואי מסודר. במאמר זה נסביר מה המשמעות של תוצאה חיובית, איך מטפלים ומה ניתן לעשות כדי למנוע הדבקה עתידית.
וירוס הפפילומה האנושי (Human Papillomavirus – HPV) הוא אחד הנגיפים הנפוצים ביותר המועברים במגע מיני. למעשה, רובם המכריע של האנשים הפעילים מינית יידבקו בווירוס בשלב כלשהו בחייהם. קיימים למעלה מ-200 סוגים שונים של HPV, אך לא כולם מסוכנים באותה מידה. בין שלל הסוגים, שניים בולטים במיוחד בחשיבותם הקלינית: HPV 16 ו-HPV 18. סוגים אלו אחראים למרבית מקרי סרטן צוואר הרחם בעולם, וכן קשורים לסוגי סרטן נוספים.
תוצאה חיובית ל-HPV 16 או 18 עשויה לעורר חששות רבים, אך חשוב להבין שזו אינה בהכרח סיבה לפאניקה.
HPV 16 ו-18: מדוע הם נחשבים לסיכון גבוה?
וירוס ה-HPV הוא משפחה גדולה של וירוסים, המתחלקים באופן כללי לשתי קבוצות עיקריות: סוגים בסיכון נמוך וסוגים בסיכון גבוה. הסוגים בסיכון נמוך, כגון HPV 6 ו-11, אחראים בעיקר ליבלות באברי המין (קונדילומות), שהן לרוב אינן מסוכנות אך עשויות להיות מטרד. לעומתם, HPV 16 ו-18 נחשבים לסוגים בסיכון גבוה בגלל הפוטנציאל שלהם לגרום לשינויים טרום-סרטניים וסרטניים.
מה מייחד את HPV 16 ו-18?
HPV 16 ו-18 הם הסוגים האונקוגניים (גורמי סרטן) הנפוצים ביותר. הם אחראים יחד לכ-70% מכלל מקרי סרטן צוואר הרחם, שהוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב נשים ברחבי העולם. אך חשיבותם אינה מסתכמת רק בכך:
- סרטן צוואר הרחם: זהו הקשר המובהק והמוכר ביותר. הווירוס גורם לשינויים בתאי צוואר הרחם, אשר עלולים, אם אינם מטופלים, להתפתח לסרטן לאורך שנים רבות.
- סרטני ראש-צוואר: בשנים האחרונות גוברת ההכרה בקשר שבין הדבקה ב-HPV 16 (בעיקר) לבין סרטני הגרון (אורופרינקס), בעיקר שקדים ובסיס הלשון. קשר זה נפוץ יותר בקרב גברים.
- סוגי סרטן נוספים: הנגיפים הללו עלולים להיות קשורים גם לסרטן פי הטבעת, סרטן הנרתיק, סרטן הפות וסרטן הפין, אם כי בשכיחות נמוכה יותר.
כיצד נדבקים ב-HPV?
ההדבקה ב-HPV מתרחשת באמצעות מגע ישיר "עור לעור" או "רירית לרירית" במהלך קיום יחסי מין (וגינליים, אנאליים או אוראליים). הווירוס מדבק מאוד וגם מגע מיני יחיד יכול להוביל להדבקה. חשוב להבין כי הדבקה ב-HPV היא לרוב אסימפטומטית לחלוטין, כלומר ללא תסמינים נראים לעין, מה שמקשה על האדם לדעת שהוא נדבק ועלול להעביר את הנגיף. זוהי אחת הסיבות לשכיחותו הגבוהה באוכלוסייה.
תוצאה חיובית ל-HPV 16 או 18
תוצאה חיובית בבדיקת HPV לסוגים 16 או 18 עלולה להיות מלחיצה מאוד. מיד עולות שאלות כמו "האם יש לי סרטן?", "מה יקרה לי?", "האם הדבקתי את בן/בת זוגי?".
חשוב להבהיר ולזכור, תוצאה חיובית ל-HPV אינה אומרת שיש לך סרטן. היא מצביעה על נוכחות הווירוס בגופך ועל כך שקיימת הדבקה פעילה.
הנקודה החשובה ביותר לזכור היא שרובם המכריע של מקרי ההדבקה ב-HPV, גם בסוגים 16 ו-18, חולפים מעצמם! מערכת החיסון של הגוף מצליחה להתמודד עם הווירוס ולנקותו בדרך כלל תוך שנה-שנתיים. לכן, נוכחות הנגיף אינה בהכרח מעידה על מחלה, אלא על חשיפה והדבקה.
אז למה בכל זאת חשובה תוצאה חיובית? היא מסמנת אות אזהרה ומחייבת מעקב רציף ומסודר. אצל חלק קטן מהנשים (או הגברים, במקרים של סרטן במיקומים אחרים), הווירוס אינו מתפנה ונשאר "רדום" או פעיל לאורך שנים.
במקרים אלו, הוא עלול לגרום לשינויים בתאים, שינויים שיכולים להתפתח, לאורך זמן רב, למצבים טרום-סרטניים וסרטניים. המעקב הרפואי נועד לאתר את השינויים הללו בשלב מוקדם, לפני שהם הופכים למסוכנים.
ממצאים בבדיקות HPV: אבחון וטיפול בנגעים טרום-סרטניים
הדרך היעילה ביותר לזיהוי מוקדם של HPV ושינויים בתאים היא באמצעות בדיקות סקר שגרתיות: בדיקת פאפ ובדיקת HPV DNA. בדיקת הפאפ בודקת שינויים בתאים, בעוד בדיקת HPV DNA מזהה ישירות את החומר הגנטי של הנגיף ובייחוד את הזנים 16 ו־18.
שילוב שתי הבדיקות מעלה את סיכויי הגילוי המוקדם יותר של שינויים טרום-סרטניים ומומלץ במיוחד לנשים מעל גיל 30. פענוח תוצאות פאפ חריגות יכול לכלול ממצאים כמו ASCUS, LSIL או HSIL לכל אחד מהם משמעות שונה והשלכות שונות. אם קיבלת תוצאה כזו, אנו ממליצים לקרוא את המדריך המלא לבדיקת פאפ לא תקינה ולהתייעץ עם רופא/ה.
מה עושים אחרי אבחנה של HPV 16/18? השלבים להמשך בירור וטיפול
אם בדיקות הסקר מצביעות על נוכחות HPV 16/18 או על שינויים חריגים בתאים, הרופא/ה יפנו אותך לבדיקות נוספות להערכה מדויקת יותר של המצב.
השלבים הבאים לאחר תוצאה חיובית חריגה:
- קולפוסקופיה: בבדיקת קולפוסקופיה הרופא משתמש במיקרוסקופ מיוחד (קולפוסקופ) כדי לבחון מקרוב את צוואר הרחם, הנרתיק והפות. הבדיקה מבוצעת במרפאה, ולרוב אינה כואבת. במהלך הבדיקה, נעשה שימוש בתמיסות מיוחדות (חומצה אצטית ותמיסת יוד) המדגישות אזורים חריגים, מה שמסייע לרופא/ה לזהות אזורים חשודים.
- ביופסיה: במידה וזוהו אזורים חשודים בקולפוסקופיה, תילקח ביופסיה (דגימת רקמה קטנה) לצורך בדיקה פתולוגית מעמיקה יותר. בדיקת הביופסיה מאפשרת לקבוע את מידת חומרת השינויים בתאים ולהחליט על תוכנית הטיפול המתאימה.
תוצאות הביופסיה יקבעו אם קיימים נגעים טרום-סרטניים בצוואר הרחם, המכונים CIN (Cervical Intraepithelial Neoplasia), והם מדורגים לפי חומרתם:
- CIN1: שינויים קלים. לרוב נסוגים מעצמם ודורשים מעקב בלבד.
- CIN2: שינויים בינוניים. לרוב מומלץ טיפול.
- CIN3: שינויים חמורים. מצב טרום-סרטני מתקדם, הדורש טיפול כמעט תמיד.
טיפולים אפשריים לנגעי CIN
טיפולים כמו LEEP (הליך שבו מסירים את האזור הנגוע באמצעות לולאה חשמלית עדינה) או קוניזציה (הליך כירורגי שבו מסירים חתיכה דמוית חרוט מצוואר הרחם, הכוללת את האזור הנגוע. מבוצע לרוב במקרים של נגעים גדולים יותר או כשיש צורך באבחון מדויק יותר), יעילים ביותר בהסרת התאים הנגועים ומונעים את התפתחותם לסרטן.
חשוב להדגיש: טיפולים אלה הם לרוב פשוטים, בעלי אחוזי הצלחה גבוהים במניעת התפתחות סרטן, ואינם משפיעים בדרך כלל על הפוריות. גילוי מוקדם וטיפול מתאים הם המפתח למניעת סרטן צוואר הרחם.
מניעה היא שם המשחק: חיסון ודרכי התמודדות נוספות
הדרך היעילה ביותר להתמודד עם HPV 16 ו-18, כמו גם עם סוגים נוספים של הנגיף, היא באמצעות מניעה.
חיסון נגד HPV: ההגנה הטובה ביותר
החיסון נגד נגיף הפפילומה האנושי נמצא כיעיל והבטוח ביותר מפני הדבקה בסוגי ה-HPV המסוכנים ובכך הוא מפחית באופן דרמטי את הסיכון לסרטן צוואר הרחם וסרטנים אחרים הקשורים ל-HPV.
כיום קיימים מספר חיסונים נגד HPV:
- גרדסיל (Gardasil): מגן מפני HPV 6, 11 (אחראים ליבלות) ו-HPV 16, 18 (אחראים לסרטן).
- גרדסיל 9 (Gardasil 9): הגרסה המורחבת, המגנה מפני 9 סוגי HPV, כולל 16, 18 וחמישה סוגי סרטן נוספים (31, 33, 45, 52, 58).
- סרוואריקס (Cervarix): מגן מפני HPV 16 ו-18 בלבד.
החיסון מומלץ לבני נוער בגילאים 9-14, טרם החשיפה הראשונית לנגיף, ונכלל בשגרת החיסונים בישראל. הוא יעיל גם בקרב מבוגרים יותר ומומלץ להתייעץ עם רופא/ה לגבי התאמתו האישית.
חשוב לזכור: גם נשים וגברים שהתחסנו צריכים להמשיך לבצע בדיקות סקר בהתאם להמלצות הרופא/ה, שכן החיסון אינו מכסה את כל סוגי ה-HPV.
טיפים משלימים למניעה:
שימוש בקונדום יכול להפחית את הסיכון להדבקה (אך אינו מונע אותה לחלוטין). בנוסף, הימנעות מעישון ושמירה על מערכת חיסונית חזקה תורמים אף הם להגנה כללית מפני הנגיף וגילוי מוקדם באמצעות בדיקות סקר שגרתיות.
חיים עם HPV: התמודדות והתאוששות
תוצאה חיובית ל-HPV, ובמיוחד לזנים 16 ו-18, עלולה לעורר חששות רבים אך אין סיבה לבושה. חשוב לזכור שזוהי תופעה נפוצה. שיח פתוח עם הרופא/ה ועם בן/בת הזוג, לצד מעקב רפואי עקבי, מאפשרים שליטה וביטחון רפואי. התמודדות נכונה כוללת הבנה שהרוב המוחלט של הזיהומים חולף מעצמו, וכי מעקב קפדני הוא המפתח למניעת התפתחות מחלה.
וירוס ה-HPV, ובמיוחד סוגים 16 ו-18, הם גורם מרכזי לסרטן צוואר הרחם ולסרטנים נוספים. עם זאת, חשוב לזכור כי רובם המכריע של מקרי ההדבקה חולפים מעצמם, וכי תוצאה חיובית אינה מעידה בהכרח על סרטן. הקפדה על בדיקות סקר שגרתיות (פאפ ו-HPV DNA) והתחסנות נגד HPV הם הכלים החשובים ביותר בידינו למניעה וגילוי מוקדם של שינויים העלולים להפוך למסוכנים.
אם קיבלת תוצאה חיובית ל־HPV 16 או 18, חשוב שלא תישארי עם סימני שאלה. במרפאה הפרטית של ד"ר גיא גוטמן, מומחה בגינקולוגיה ובמחלות צוואר הרחם עם ניסיון של למעלה מ־20 שנה, תוכלי לעבור בירור מהיר, מדויק ורגוע. כולל קולפוסקופיה, ביופסיה, קוניזציה וטיפולים משמרים, בהתאם לצורך.
תורים מהירים בלי המתנה מיותרת, תוצאות מהירות מענה מהיר שמפחית את חוסר הוודאות, יחס אישי ומקצועי לכל אישה, בכל שלב. אל תמתיני, פני עכשיו לבדיקה במרפאה של ד"ר גוטמן וקבלי את הליווי הרפואי הטוב ביותר.
שאלות נפוצות
שני הזנים נחשבים לזנים "בסיכון גבוה", אך HPV 16 נפוץ יותר, ובמיוחד קשור לסרטני ראש־צוואר אצל גברים. HPV 18 קשור יותר לסרטן צוואר הרחם ולעיתים מתגלה בנגעים טרום־סרטניים עמוקים יותר. שניהם מסוכנים ודורשים מעקב.
כן. כל החיסונים הקיימים כיום נגד HPV (גרדסיל, גרדסיל 9 וסרוואריקס) נבדקו במחקרים רחבי היקף ונמצאו בטוחים לשימוש. תופעות הלוואי לרוב קלות וחולפות (כמו כאב מקומי או חום קל), והם מהווים אמצעי מניעה יעיל ביותר נגד סרטן צוואר הרחם.
התוצאה מחייבת המשך בירור: קולפוסקופיה, ביופסיה לפי הצורך, ולרוב מעקב תקופתי בהתאם למידת השינוי בתאים. במקרים מסוימים יומלץ על טיפול להסרת תאים נגועים כדי למנוע התפתחות לסרטן.
ברוב המקרים, מערכת החיסון מצליחה לסלק את הנגיף תוך שנה־שנתיים. אולם במקרים מסוימים, במיוחד אצל מעשנים או בעלי מערכת חיסון מוחלשת, הווירוס עלול להישאר פעיל לאורך זמן – ולכן חשוב לבצע מעקב.
